הניסיון האישי שלי עם הומאופתיה

סיני

להלן מקרה אישי בו טופלתי בהצלחה בהומאופתיה קלאסית… (שימו לב, כל הסובלים מבעיות גב!)

הכל התחיל בטיול לסיני….
זה היה בשנות ה-80 אז נסעו במשאיות גדולות לסיני כשהישיבה היא על לוח עץ לכל האורך ולוח עץ נוסף ברוחב כ-20 ס"מ על דופן המשאית, משמש כמשענת. כך, בתום נסיעה בת 3 ימים ללא כביש, כשהמשאית מקפצת ללא הרף בשבילי העפר, אנו הבנות, סבלנו וצרחנו עם כל קפיצה נוספת, שכן ה"משענת" למעשה ממוקמת בדיוק על קו סגר החזיה וכל קפיצה שכזו, גורמת לשפשוף החוליה תחתיו. הכאב כבר ממש היה בלתי נסבל, עד שסוף כל סוף זכינו לנסוע על כביש.

בלילה עצרנו למרגלות סנטה-קתרינה, היינו אמורים לטפס עוד בטרם עלות השחר. כאשר העירו אותנו בבקר, גיליתי שאיני יכולה להזיז את הגפיים כלל וכלל! שיתוק מוחלט!

לא ידעתי את נפשי מרוב בהלה! התבלטתי באם לומר משהו לחבר'ה הארטיסטים, אך ויתרתי מחשש שלא יאמינו לי וינסו אולי "לבדוק" אם אכן הדבר ושמא יגעו בי, ינסו לדגדג אותי ולראות אם מגיבה. ידעתי שאם אספר, רק מסוק חילוץ יוכל להוציא אותי משם…

אלא, שלמזלי, האינטואיציה אמרה שרצוי להירדם שוב ונראה מה יהיה. עוד מזל קטן, שהיו פה ושם 2-3 נשים שהחליטו להישאר עם ילדיהם במקום והמשיכו אף הם לישון.

לבסוף, כשהתעוררתי, החילותי להזיז יד ועוד יד, רגל ועוד רגל והכל כפי שהרגשתי לעשות, אכן הסתדר. כל הסיפור הזה נשכח ימים ספורים אחרי שובי הביתה בריאה ושלימה, תודה לאל!

באחד הימים, בעת עבודתי במשמר השבעה, סבלתי משיעול חזק מאוד, בעקבותיו נאלצתי ממש להחזיק את הצלעות על-מנת לנסות לעוצרו מרוב כאב. באותו יום עבד ההומאופת המדהים יוסף רוס ותהיתי, אם אומר לו, במה הוא יוכל בכלל לעזור? שהרי אין בידיו שום תרופה, אלא שולח לבתי-מרקחת מיוחדים. בכל אופן, פניתי אליו, שמא יש בידו להושיעני…

להפתעתי הרבה, ביקשני לעלות על מיטת הטיפולים, תוך שהוא מסביר לי, שלמד גם כירופרקטיקה.
העביר ידו לאורך עמוד השדרה ולפתע גילה חוליה מסובבת בדיוק תחת קו הסגר של החזיה. הוא הופתע מאוד ושאל האם עברתי פעם תאונה?

השבתי בשלילה. שוב שאל וטען, כי דבר כזה יכול לקרות רק עקב תאונה ולא משום תנועה לא טובה אחרת שעשיתי. שוב השבתי בשלילה… הוא טיפל, שחרר את הצלעות, חזרתי לנשום והכל שב כביכול למסלולו. רוס אמר לי, כי אולי כעת כשאני צעירה, זה לא ממש מפריע, אבל בעתיד, הדבר עשוי מאוד להפריע.

ואכן, כעבור שנים ספורות, החילותי לסבול מאוד מהגב. מאחר והחוליה הבעייתית הינה במקביל למפתח הלב, היו לי גם בעיות בנשימה וכו'. כשחשבתי שוב ושוב, על מה ולמה הסבל הזה, נזכרתי לפתע באותו טיול לסיני ושהמרפא עלה בעצם על הבעיה.

סיפרתי לאמי ז"ל, ומשראתה עד כמה גדול הוא סבלי, הציעה שאסע אליו לטיפול. השבתי: "איך אסע? מבת-ים – אוטובוס לרכבת, מהרכבת לחיפה ואח"כ, שוב אוטובוס בתוך חיפה. זה מצריך הפסד של יום עבודה וכידוע, כירופרקט, זה אומר כמה טיפולים". נושא זה עלה מדי פעם, עד שאמי פשוט הפעילה עלי לחץ לנסוע אליו באומרה: "הוא זה שעלה על הבעיה ומן הראוי שיוכל לעזור לך ואין שום ברירה אחרת".

ברוב ייאושי, לקחתי יום חופש ונסעתי לחיפה. אז כפי שסיפרתי בתחילת הפרק, הומאופתיה – זה אומר חקירה שלימה. שאלות שלא תמיד ניתן להבין את הקשרן למהות הבעיה. יוסף, שאל ושאל ומשסיים, קם ממקומו, תוך שמלווה אותי לדלת שחשבתי לתומי, ששייכת לחדר טיפולים, שם יטפל לי בגב במסגרת "כובעו" השני – ככירופרקט.

אלא, שלא! היתה זו דלת הכניסה לבית. מופתעת ביותר, עצרתי ושאלתי בתימהון: "הרי באתי אליך, אך ורק משום שאתה הוא זה שעלית בזמנו על הבעיה שלי, אותה חוליה שהסתובבה, אז מה זה קשור כרגע להומאופתיה? את התרופה חשבתי שתיתן בנוסף…"

יוסף חייך והשיב

"לאור ניסיוני עם השנים, הפסקתי לחלוטין לטפל בכירופרקטיקה, כי אין כל טעם לטפל בגב, מבלי להבין את שורש הבעיה. כל בעיה נעוצה במשהו נפשי שקרה ולכן, קני את התרופה, תתחילי לקחת ויום בהיר אחד, פשוט תקומי, תתמתחי והחוליה תחזור למקומה! כמו שידעה להסתובב לצד אחד, תדע לחזור למקומה".

יצאתי ממנו המומה לגמרי. מצד אחד, שמחתי שמדובר בטיפול חד-פעמי ולא שבועי, כפי שחששתי שהולך להיות. מצד שני, אני, שהכרתי את נפלאות ההומאופתיה, עדיין הייתי בספק שהדבר אכן יעבוד.

כעבור כשלושה שבועות, בעת שישבתי לי בשמש אביבית נעימה, הרגשתי משהו מוזר בגב. מיששתי את המקום וגיליתי כי יש נפיחות בחצי גב – ממש דלקת במקום. נזכרתי במה שנאמר לי ואמרתי לעצמי: "הינה, השיטה עובדת! משהו שם יצר דלקת (ריאקציה) ובקרוב הכל יעבור". כך בדיוק היה ואין לי מילים לתאר את ההרגשה הנפלאה הזו…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.